שלושת קבוצות העובדים

הקדמה

כבר הרבה שנים שאני מנסה לפתח עסק במקביל לעבודה. ואכן רוב האנשים מייעצים לפתח משהו במקביל. לקבוע גבול מסוים ורק כאשר חוצים את הרף להתפטר. למשל: אם העסק מכניס סכום גדול מ-80% מהמשכורת אז עוזבים את העבודה.

בערך בשנתיים האחרונות ניסיתי להתנייד בצורה זו, אך לא ממש הצלחתי. העבודה גוזלת יותר מידי זמן ;-)

לכן החלטתי להתפטר (ולהתקיים מחסכונות זמן מה).

כשהודעתי בעבודה שמתי לב שרוב האנשים מבלבלים בין עצמאיים לבעלי חברות. לכן החלטתי לכתוב פוסט זה.

את האנשים שעובדים ניתן לחלק לשלוש קבוצות: שכירים, עצמאיים ובעלי חברות.

שכירים

מרבית אוכלוסיה שייכת לקבוצה זו. קבוצה זו מתאפיינת ברמת סיכון נמוכה, אבל גם בפוטנציאל רווחים (כמובן הכל יחסית לקבוצות אחרות) נמוך.

שכירים זוכים לביטחון מסוים: ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים. אבל צריך להבין שהביטחון והשקט האלה עולים כסף. אולי לא תמיד חושבים על זה, כי לא מוצגת לנו ברירה של "תנהל הכל ותרוויח יותר" או "מישהו אחר ינהל ותקבל פחות". אבל ע"י בחירת הקבוצה, אנו מחליטים על האיזון בין סיכון לסיכוי.

עצמאיים

אנשים מהרבה מקצועות שונים שייכים לקבוצה זו. רופאים, טכנאים, יועצים, מעצבי שיער וכו’. בתור עצמאי יש לך יותר סיכון, אבל גם הרווחיות גדולה יותר.

לפני מספר שנים ראיתי מחקר של בנק ישראל שהשווה בין קבוצות אנשים מאותו מקצוע, קבוצת שכירים וקבוצת עצמאיים. הם בדקו מגוון רחב של מקצועות, החל מרואי חשבון שכירים מול עצמאיים, חשמלאים שכירים מול עצמאיים, אינסטלטורים, טכנאי מחשבים וכו'. ברוב המקצועות העצמאיים הרוויחו כ-50% יותר. ההסבר הכלכלי שניתן במחקר הוא שצפוי שהעצמאיים ירווחו יותר כיוון שרק בעלי המקצוע היותר טובים הופכים לעצמאיים.

בעלי חברות

אחד החסרונות של עצמאיים הוא שהכסף נכנס כל עוד אתה עובד. לפיכך למשל בזמן חופשה, אתה לא מרוויח. לבעלי חברות אין בעיה כזאת. חברות יכולות לתפקד ללא נוכחות הבעלים. בעלים יכול לשכור מנהלים ובעצמו להתרכז בדברים אחרים.
לא בטוח שלבעלי חברות יש סיכון גדול יותר מאשר לעצמאיים אבל פוטנציאל הרווח גבוה יותר. אני מניח שבכדי לבנות חברה אתה צריך להיות בעל ראיה רחבה ולהשקיע יותר משאבים.

שוני בחשיבה

דבר מעניין הוא שאנשים בכל קבוצה חושבים קצת שונה. כך למשל לשכירים לפעמים קשה להבין בעלי חברות. זאת כנראה גם סיבה שרוב החברים של בן אדם מקבוצה מסוימת יהיו שייכים אף הם לאותה קבוצה. מעבר לכך, ניסיונם של הרבה אנשים מראה שכאשר עוברים מקבוצה לקבוצה בדרך כלל מחליפים חברים בהתאמה.

דוגמה לשוני בחשיבה ניתן למצוא בביוגרפיה של רוברט קיוסאקי. בשלב מסוים בחיים הוא פשט רגל ונשאר ללא כלום. הוא ואשתו ישנו ברכב מספר חודשים עד שחברים שלהם השאילו להם חדר בו ניתן ללון. החברים שלהם פשוט לא הבינו למה רוברט לא מוכן ללכת לעבוד בתור שכיר. אבל הוא לא היה מוכן להתפשר ושאף להקים חברה (שוב).

אזהרה, ספוילר! בסופו של דבר הוא הקים עוד חברה והפף למולטי מיליונר. טוב, אני מניח שאם לא כך היה הדבר, אף אחד לא היה שומע עליו.

 * פוסט זה מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לשני המינים.